פס"ד צבאי בעניין שימוש בלתי חוקי בנשק והטלת מום על מנת להיפלט מיחידה קרבית

ביום 12/7/09, הורשע הנאשם, טוראי פלוני, על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן שעניינו התנהגות מבישה לפי סעיף 129 לחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו 1955 ובעבירה נוספת שעניינה שימוש בלתי חוקי בנשק לפי סעיף 85 לחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו - 1955.

מכתב האישום המתוקן ומהפרטים הנוספים עולה כי הנאשם, בהיותו חייל בצה״ל, בין התאריכים 3/1/08 - 15/1/08, במרפאת בא״ח 933 ובמכון ״מור״ בב׳׳ש, התנהג התנהגות מבישה בכך שבשלוש הזדמנויות פנה לקבלת טיפול רפואי והתלונן על כך שחש צריבה וכאב בזמן הטלת שתן, ולאחר שנתבקש ליתן דגימת שתן לצורך בדיקתו במעבדה, טפטף דם מאצבעו לתוך ערכת בדיקת השתן, ולאחר מכן הטיל שתנו בערכה, על מנת לקבל ימי מנוחה. בגין כך קיבל הנאשם ששה ימי מנוחה.

בנוסף,ביום 29/1/08, בעמדת שמירה בקריית המטווחים בבא״ח 993, בעת ששמר, טען הנאשם את נשקו האישי מסוג רוס״ר 16 -Mבקליע בודד, אותו הוציא מאחת המחסניות שהיו ברשותו, וירה בכף רגלו השמאלית, וזאת על מנת להיפלט מהיחידה הקרבית בה הוצב.

הנאשם פונה לבית החולים ״סורוקה״, עבר בדיקות רפואיות /נפשיות, וביום  23/3/08 הותאם לו פרופיל 21על רקע נפשי.

חקירת מצ״ח נפתחה בעקבות הודעה כי הנאשם הובהל לביה״ח בעקבות פציעתו מיריית כדור בכף רגלו. הנאשם הודה בחקירתו במיוחס לו ומסר, באשר לירי העצמי לרגלו, כי הוא בוצע על רקע מצבו הנפשי, בעטיו חש כי ביצוע הירי יהיה דבר הגיוני וכ״פשע מושלם״ שיאפשר לו לעבור מיחידתו.

באשר לפרט האישום הראשון, מסר הנאשם כי בטרם ביצע המיוחס לו, התלונן על כאב כאמור, אך לאחר מכן ביצע העבירה על מנת לזכות בימי מנוחה.

התביעה בטיעוניה לעונש ציינה כי אינה מקלה ראש עם סיבת פיטוריו של הנאשם משירות. יחד עם זאת, ולמרות שכתב האישום תוקן, עדיין מדובר בעבירה שמהותה הטלת מום מתוך כוונת הנאשם לפסול תפקידו ולהשתחרר מצה״ל. התביעה עמדה על חומרת המעשים וציינה כי בתי הדין הביעו דעתם על מעשים אלו וקבעו כי יש צורך להחמיר עם המבצעים מעשים אלו. עוד הדגישה התביעה כי על אף בעיותיו של הנאשם, הלה בחר שלא לפנות אל מפקדיו, משפחתו או קב״ן ולמעשה עשה דין לעצמו. על כן, ביקשה התביעה להטיל על הנאשם עונש של מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה. ההגנה ציינה את הקשיים של הנאשם המלווים אותו מילדותו וכי מדובר באירוע שארע כמעט מיד לאחר גיוסו. עוד מציינת ההגנה כי מאז האירועים נשוא כתב האישום חלפה כשנה וחצי וכי כתב האישום הוגש בחלוף כ- 180 ימים לאחר שהנאשם שוחרר מצה״ל ובכך יש עינוי דין.

שמענו מפי ב״כ הנאשם כי לאחר שחרור הנאשם מצה״ל, פנה למדור מתנדבים, אולם בשל סעיפי הליקוי שנקבעו לו נדחה, אך הלה לא וויתר והתנדב לשרת שנתיים בשירות לאומי, אותו הוא אמור לסיים ביולי 2010.

מטעם ההגנה הוגשו מסמכים הנוגעים למצבו הנפשי של הנאשם ולעובדת התנדבותו במסגרת השירות הלאומי.

לעניין המצב הנפשי אף נשמעו בפנינו עדי ההגנה ואביו של הנאשם.

בחוות הדעת הפסיכיאטרית (ס/1) שהוכנה ע״י ד״ר גל שובל בתאריך 18/4/09, התבקש ד״ר שובל ליתן מענה למספר שאלות שהוצגו לו ע״י הסניגור ובהן מידת השפעת הליקויים שאובחנו אצל הנאשם על ביצוע מעשה הירי, מה הקשר בין הליקויים שאובחנו אצל הנאשם לפגיעה העצמית, ובאם אחד הליקויים שאובחנו אצל הנאשם היה ידוע לרשויות צה״ל לפני גיוסו, האם היה נמצא בלתי כשיר לשירות.

מבלי לפרט את האמור בחוות הדעת נציין רק כי ד״ר שובל אבחן אצל הנאשם הפרעת אישיות, הפרעת קשב וריכוז ומשבר הסתגלות אשר מעשה הירי הינו תולדה משולבת של הפרעות אלה. עוד נכתב בחוות הדעת כי הפרעת האישיות אובחנה אצל הנאשם כבר בגיל 11 והדבר מעיד כי מאפייני הפרעה זו בלטו מאוד וכי מדובר בהפרעה בעלת מרכיב דומיננטי על תפקודו וקבלת החלטותיו.

בעדותו לפנינו חזר ד"ר שובל על האמור בחוות דעתו והוסיף כי פגש בנאשם לראשונה במסגרת תפקידו במילואים, לאחר שהופנה אליו ע״י קב״ן. הוא שקבע פרופיל 21 לנאשם בשל הפרעת אישיות והפרעת הסתגלות.

ד״ר שובל ציין כי שילוב של כל האבחנות מעלה באופן משמעותי את הסיכוי שהתכנון היה לקוי ובחטף, ומבלי שהנאשם בדק את ככל האפשרויות וחשב על הדבר.

הוגשה לנו גם חוות דעתו של דני אלון (ס/6), עו׳׳ס ופסיכותרפיסט, מינואר 09׳, ששירת שנים רבות בצה״ל, ובתפקידו האחרון שימש כקב״ן פיקודי.

עפ״י חוות הדעת, הלה נפגש עם הנאשם והוריו וקבע כי הוא מסכים עם האבחנות של גורמי ברה״ן, ופירט כי בדרך כלל אין צורך בשני סעיפים על מנת לשחרר מצה״ל, והעובדה כי הפסיכיאטר הצבאי החליט לציין שני סעיפי ליקויי, מציינת את עומק המשבר בו היה נתון הנאשם.

בעדותו לפנינו ציין מר אלון כי פגש בנאשם עוד לפני קרות האירועים נשוא כתב האישום ופגש בו שוב לאחר אירוע הירי, מאז הוא מצוי בטיפול פעם בשבוע. העד הדגיש כי הדרך בה פעל הנאשם הייתה הדרך שלו להתמודד עם הקושי הנפשי שלו. העד ציין גם את תיקו הרפואי, רווי הפניות, בו הנאשם מדווח על סימפטומים שמקורם אינו רפואי אמיתי. עד זה העיד על משבר הסתגלותי חמור וקיומה של הפרעת אישיות קשה.

שני העדים המומחים מטעם ההגנה מסרו כי הנאשם לא היה במצב פסיכוטי בזמן האירוע. זאת ועוד, מעדויותיהם עולה כי אין כיום עדות לכך שההפרעה הנפשית מפריעה לתיפקוד היום-יומי. הנאשם מועסק כאמור באופן קבוע במסגרת השירות הלאומי, מתפקד בפועל ומצוי בהליך טיפולי.

כאמור, גם אביו של הנאשם העיד בפנינו ותיאר את רקעו המשפחתי המורכב של הנאשם שהינו בכורו מנישואיו השניים. יצויין כי מדובר במשפחה נורמטיבית שכל בניה ובנותיה שירתו בצה״ל. האב ציין קשיים של הנאשם מילדות וכי הנאשם לא רצה לקבל טיפול. לדבריו, רק בהכנה לדיון זה, כשקיבלו בני המשפחה את חוות הדעת הפסיכיאטרית, על אבחנותיה, הכירו לראשונה את המינוחים וההפרעות מהן סובל הנאשם.